האם "מיוחד" באמת מיוחדת?

המציאות הטלוויזיוניות בה אנו חיים בשנים האחרונים, מציגה עושר וגיוון חסר-תקדים הן מבחינת כמות הסדרות והן מבחינת הז'אנרים והייצוגים התקשורתיים של קבוצות קצה כגון נשים, אפרו-אמריקאים, אסיאתיים וכן להטבפא"ק.
הניתוק מלוח השידורים המסורתי ורצועת הזמן המוגבלת ששוררת בערוצי הטלוויזיה הקלאסיים (גם במה שנהוג לכנות "ערוצי כבלים") שמאפיין שירותי סטרימינג כגון נטפליקס, דיסני+ (שלא יכול להגיע לישראל לאט יותר 😡) או HBO Max מאפשר להם להציג לא רק תוכן רב יותר, אלא גם תוכן "ניסיוני" ופורץ דרך יותר מבעבר – כל זה מתוך מטרה וכוונה לשמר את המינויים החודשים רשומים ומעוניינים כל חודש בחודשו.

אז נכון, הרבה מהתוכן שקיים בשירותי הסטרימינג לא מקורי, לא "אפוי" מספיק ובמקרים קיצוניים פשוט, פשוט גרוע אך לצד התוכן הזה, קיים גם לא מעט תוכן משובח, מקורי, פורץ דרך וכזה שלא יצא לנו לראות באף מקום אחר (ע"ע Bojack Horseman, The Mandalorian ו-The Dark Crystal: Age of Resistance).
הופתעתי לגלות כי דווקא אחד מיהלומי הסטרימינג הפחות מוכרים לציבור הרחב היא דווקא סדרת דרמה-קומית בת 8 פרקים (15-17 דקות לפרק לערך) העונה לשם "Special" ועוסקת בחייו של הומו צעיר בן 28 שסובל משיתוק מוחין ונאלץ לחיות את חייו המקצועיים, האישיים והמשפחתיים בצל כך.
הדבר היחיד שמצאתי לנכון להתלונן עליו, הוא שהסדרה אינה ארוכה דיה וזאת מכיוון שהייתי שמח לבלות עוד שעות ארוכות עם הדמויות הנהדרות והעלילה הקלילה ועם זאת עדיין במובן מסוים מורכבת ומרגשת שהסדרה מגוללת.


דמויות בעלי שוליות חברתית כפולה אינן שכיחות בטלוויזיה ויש להניח שהמורכבות התרבותית והרגשית שהן נושאות איתן עשויות להיות קשות מדי לעיכול ופירוק עבור מרבית צופי הטלוויזיה שיתקשו להכיל את הדיאלקטיקה בין שתי זהויות (לעיתים) מתנגשות.
בדוקומנטרי מצוין אחר מבית נטפליקס שראיתי לאחרונה – Feminists – What were they thinking, מצביעות נשים אפרו-אמריקאיות על המורכבות שהן חוות בשיח הפמיניסטי אל מול השיח הגזעי.
פמיניסטיות אפרו-אמריקאיות מצביעות על כך שאינן יכול לנהל שיח מגדרי בתוך השיח הגזעי/אפרו-אמריקאי ובאותה נשימה הן אינן יכולות לנהל שיח גזעי/אפרו-אמריקאי בתוך השיח הפמיניסטי.
לפיכך, אנו נאלצים לשאול את השאלה, "היכן בשיח אותן נשים קיימות?"
מרביתן הגדול בחרו בסופו של דבר לייצר שיח אלטרנטיבי לשיח הפמיניסטי המיינסטרימי, כזה שיצליח לשלב ולאגד ביחד את מורכבויות הזהות שלהן כנשים ואפרו-אמריקאיות (כמו שעשו למשל פמיניסטיות לסביות או נשים מזרחיות עם השיח המזרחי-פמיניסטי בישראל).
כך או כך, הצורך ביצירת שיח חדש הוא לרוב מורכב אפילו בשביל הדוברים עצמם והניואנסים התמטיים מצריכים היכרות עמוקה עם מושאי הטקסט כדי להבין את המכאובים והקשיים של חלקם.
על כן, זה מפתיע במיוחד לראות סדרת טלוויזיה שלא רק שמצליחה לייצג באופן מבריק שוליות כפולה (להטבפא"קית ובעל מוגבלת) אלא גם באופן קליל, מונגש, מרגש ולעיתים אפילו משעשע.

הסדרה עצמה, מבוססת במידת מה על חייו של יוצר הסדרה והשחקן הראשי ריאן אוקונאל (Ryan O'Connell) – עובדה אשר מצליחה לבסס בצורה עמוקה יותר את הקשר של מושאי הטקסט לטקסט עצמו ובכך להעצים את תחושות האותנטיות של המסר והאופן בו הוא מועבר.
מכיוון שהביקורת נטולת ספוילרים, לא אכנס יותר מדי לפרטים (על מנת שלא לקלקל לאלו שאכן היו מעוניינים ומעוניינות לראות את הסדרה) אבל הייתי רוצה לציין שתי נקודות חוזקה (שוב נטולות ספוילרים) שמצאתי בתוכנית:

הראשונה תהיה שדווקא השוליות הכפולה של הדמות מבטלת טוקניזם אפשרי של הדמות. הזהות והאישיות של ריאן כהומו מזינה את זהותו ואישיותו כבעל מוגבלות ולהיפך.
במקרים מסוימים, חוטאות סדרות טלוויזיה (או סרטים) בשימוש בקבוצות מיעוט באופן אסימוני, כזה שנועד רק לייצג מבלי לתת לנו תחושה של דמות עגולה, רבודה ומורכבת.
במקרים אחרים, ישנו ניסיון לייצג קבוצות מיעוט באופן חד-גוני בין שמדובר בכזה שהוא שלילי יתר על המידה או חיובי יתר על המידה ("Mary Sue").
שתי הווריאציות הללו חותרות תחת המטרה של ייצוג שווה לכולם מאחר והן לא נותנות לנו להתחבר (או לסלוד במקרה של ייצוג שלילי) לדמות ברמה או באופן שעמוק יותר מקבוצת המיעוט שאותה הוא מייצג.
המורכבת של ריאן להתנהל "בעולם ההומואי" כבעל מוגבלת לצד הקושי שלו לנהל את עצמו "בעולם בעלי המוגבלויות" כהומו מייצרת קרקע פורייה להתפתחות אישית של ריאן בשניהם בו-זמנית ולנו כצופה להעריך אותו כיותר מבעל מוגבלת או בעל נטייה מינית כזאת או אחרת.

הנקודה השנייה ששווה להצביע עליה, מתקשרת במידה רבה לנקודה הקודמת אך בה אבקש לטעון כי העלילה מצליחה לייצר באופן ריאליסטי עד כדי כאב את הקושי של בעל השוליות הכפולה בסיטואציות יומיומיות או בסיטואציות שהיו קשות מלכתחילה והופכות מורכבות יותר בגלל אותה שוליות בדיוק.
ההתמודדות של ריאן כבעל מוגבלת צפה לעיתים קרובות בתלות שלו באימו, בסביבה שלו ובאחרים בכלל אבל גם ברצון שלו להצליח ולפרוח בזכות עצמו ובעצמו אך "העולם" אינו עושה לו הנחות ומעמיד אותו לעיתים קרובות בבעיות הקשורות באחת מן השוליות שלו או בשתיהן יחד בו-זמנית.
כך לדוגמה מתקשה ריאן לקשט את הדירה שלו כבעל מוגבלת לכבוד חנוכת בית בגלל קשיים במוטוריקה עדינה או להזמין ולהציע לבחור חמוד שמוצא חן בעיניו לפגישה בגלל שהוא חושש מאפשרות של דחייה בגלל מצבו הרפואי.
כולנו יכולים להתחבר לקושי של ביצוע מטלות שקשות או מורכבות לנו או בפחד של להציע לאדם שמוצא חן בעניינו להיפגש לדייט אך המורכבות הזאת מועצמת פי כמה וכמה בהרבה מהסיטואציות בסדרה וגורמות לנו להבין כמה המובן מאליו הוא המובן מאליו שלנו ולא המובן מאליו הכללי.

מיוחד, היא ללא ספק תכנית מיוחדת וחריגה אפילו בסוואנת הנוף הפרועה של תרבות הסטרימינג.
היא ניסיון מוצלח למדי שמאפשר לדמות הראשית שלה לעוף ולעלילה שלה לרוץ כל הדרך אל נקודת הסיום שעה שאחרות היו מחפשות באופן מגושם אחר דרכים יצירתיות לייצג לנו את "האחר החברתי".